החלטה בתיק מ"ת 14690-02-12 - פסקדין

1.         עניינה של החלטה זו בבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים בת.פ. 14704-02-12.

2.         בתיק הפלילי הנ"ל הוגש (ב-8.2.12) נגד המשיב כתב אישום, אשר בו הוא מואשם כי במועדים שונים עבר עבירות אלימות (תקיפה, פציעה וחבלה) כלפי אשתו ושניים מארבעת ילדיו ועבר עבירת איומים כלפי אשתו.

3.         אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה לגבי רוב רובו של כתב האישום. עם זאת, לגבי העניין החמור ביותר שנכלל בו שעניינו גרימת שבר בחולייה גבית לאשת המשיב (סעיף 6 לפרק העובדות), מוסכם שאין תעוד רפואי המבסס זאת (פרוטוקול, ע' 19, ש' 17-16). לעניין זה נקודת המוצא תהיה כי יש ראיות לכאורה לכך שהמשיב חבל באשתו בגבה, אך לא לכך שגרם לה שבר בחוליה גבית.

4.         אין מחלוקת כי קיימת עילת מעצר שעניינה מסוכנות. זאת לנוכח העבירות שבהן מדובר ועבר פלילי משמעותי של המשיב, הכולל הרשעות בעבירות אלימות ואיומים.

5.         בכל הקשור לחלופת מעצר הוסכם (בדיון מ-26.2.12) כי יוגש תסקיר מעצר. בתסקיר שהוגש בעקבות אותה הסכמה נמנע שירות המבחן מהמלצה לשחרור בתנאים.

6.         בדיון שהתקיים לאחר קבלת אותו תסקיר (ב-22.3.12) ציין הסניגור נתונים משלימים שונים והציג חלופות ספציפיות. בהמשך לכך הוסכם כי יוגש תסקיר משלים, אשר במסגרתו תהיה התייחסות לעניינים אלה (ראו ההסכמה בפרוטוקול ע' 7, ש' 13-11 וההחלטה שם, ע' 8, ש' 16-15).

7.         בעקבות ההסכמה וההחלטה לעיל ניתן תסקיר משלים, אשר כל שנאמר בו הוא כהאי לישנא:

            "בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 22.3.12 הרינו להגיש תסקיר מעצר משלים אודות הנ"ל.

            נחזור ונציין כי בשל רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת ממראד להערכתנו וזאת למרות שמבטא באופן מלולי חוסר עניין בחיים זוגיים עם המתלוננת, כאשר לכך מתווספים, תחושות הפגיעה והסבל, לצד פחדיה ודאגתה של המתלוננת מפני האפשרות כי מראד ישוחרר למעצר בית, יחד עם חומרת העבירות המיוחסות לו לכאורה. אין אנו באים בהמלצה לשחרר מבית המעצר מאחר ולהערכתנו אין חלופה אשר תוכל לאיין את רמת הסיכון הגבוה".

8.         בדיון שהתקיים (ב-4.4.12) לאחר קבלת התסקיר הנ"ל העלה הסניגור טענות קשות כלפי התנהלות שירות המבחן בעניינו של המשיב. בסיום אותו דיון ניתנה החלטה, אשר התוצאה האופרטיבית שלה היא " כי בשלב הנוכחי יש להזמין תסקיר משלים של שירות המבחן, אשר בקשר אליו תבואנה הוראות ספציפיות להלן, וכי לאחר קבלתו יהיה מקום לקיים דיון נוסף, אשר יש לקוות שלקראתו גם יושלמו הבירורים בשאלה אם למתלוננת נגרם שבר אם לאו".

            הטעמים המרכזיים להחלטה הנ"ל היו אלה:

            "ראשית - התסקיר המשלים שהוגש לקראת הדיון של היום אינו עונה על מה שנתבקש משירות המבחן בהחלטה מ-22.3.12. אותה החלטה ניתנה מתוך מודעות לכך שעמדת שירות המבחן היא כי אין מקום לשחרור לחלופה כלשהי, כפי שעלה מן התסקיר הראשון. אם בכל זאת נתבקש שירות המבחן לבחון חלופות ספציפיות, המשמעות היא שבית המשפט ביקש לקבל תמונה מלאה לאחר ששירות המבחן יעמוד, בין היתר, על יתרונות וחסרונות לגבי החלופות הספציפיות שהוצעו ויתייחס גם לשאלה איזו חלופה מועדפת, למקרה שתישקל אפשרות שחרור.

            שנית - בהמשך למה שנאמר לעיל ובכלל, נראה כי לכל אורך הדרך שירות המבחן ייחס משמעות רבה מדי למה שהוגדר על ידו כ'פער בין חומרת המיוחס ל[משיב] לכאורה לבין שלילתו בעייתיות כלשהי בהתנהלותו כלפי המתלוננת טרם מעצרו'. צודק הסניגור בכך ששירות המבחן אינו אמור לזקוף כפירה באשמה לחובתם של נאשמים ולהגיע בעקבותיה לשלילת כל אפשרות לשחרור בתנאים".

            לגבי הטעם השני הנ"ל הפניתי בהחלטתי לאסמכתאות שונות (בעיקר החלטות בית המשפט העליון בבש"פ 6826/10 ובבש"פ 4589/01). עליהן ניתן להוסיף עוד באותה רוח, כגון בש"פ 431/11 מדינת ישראל נ' מוסטפא (מ-18.1.11) והאסמכתאות הנזכרות במסגרתה).

9.         בתסקיר משלים נוסף (מ-23.4.12) באה התייחסות ספציפית בהמשך להחלטה הנ"ל. שירות המבחן ציין לגבי רוב המפקחים (האח, האם והאחות) כי "התרשמנו מאנשים אחראים, אשר ביטאו את דאגתם ממצבו של מראד והביעו את רצונם לפקח עליו במידה וישוחרר למעצר הבית. התרשמנו שהם מבינים את המשמעות של הפיקוח ומסוגלים למלא אחר החלטות בית המשפט". לגבי עבדאללה קואסמה מצא שירות המבחן כי אינו מפקח ראוי בשל כך ש"הבנו כי עובד כנהג מונית השייכת למראד".

            בסופו של דבר נמנע שירות המבחן גם הפעם מהמלצה על שחרור. זאת לנוכח רמת הסיכון שציין כי נשקפת מן המשיב וכן "קרבה גיאגרפית בין החלופה המוצעת בשועפט ובכפר עקב לבית המתלוננת" ואמירה לפיה "בנוגע לחלופה באבו גוש אין ביכולתנו להמליץ על (צ"ל כנראה: עליה - ר.י.) מאחר וחלופה (צ"ל: והחלופה - ר.י.) המוצעת נעדרת פיקוח אנושי צמוד ורציף".

10.       בדיון שהתקיים ב-24.4.12 העלה הסניגור טענות קשות כלפי שירות המבחן. הסניגור טען שלקראת התסקיר האחרון לא נערכו בירורים נוספים ע"י שירות המבחן, ושנכללו בתסקיר זה טעויות עובדתיות משמעותיות. אחת הטעויות היא שעבדאללה הנ"ל אינו עובד כנהג מונית השייכת למשיב. טענה נוספת היא שלגבי החלופה באבו גוש צוין במפורש בפרוטוקול שקדם לאותו תסקיר (הכוונה לע' 8, ש' 6-5) שהיא תכלול פיקוח אנושי צמוד ורציף (של האח, האם, האחות ועבדאללה. וראו גם פרוטוקול, ע' 18, ש' 13-6). הסניגור הוסיף וטען, כי שירות המבחן נמנע מהמלצה על שחרור בשל כך שבשלבים מוקדמים ננעל על עמדה לפיה אין מקום לכך.

            באת כח המבקשת טענה כי על אף הטענות הנ"ל יש לאמץ את עמדת שירות המבחן ולהימנע משחרור המשיב בתנאים.

11.       בעקבות שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי לאחר כל ההשתלשלות דלעיל, יש מקום  להורות על שחרור המשיב. המדובר בשחרור לחלופה הפחות מועדפת מבחינתו (זו שבאבו-גוש), וגם זאת בתנאים מחמירים, שיכללו מעצר בית מלא, אשר יאובטח גם באיזוק אלקטרוני וגם בפיקוח אנושי צמוד ורציף של האח, האם והאחות בלבד (ולא של עבדאללה), ותתלווינה אליו בטוחות כספיות, להבטחת קיום קפדני של תנאי השחרור.